ניקי אלי ז"ל

16 יוני 2006

 

כמו יום הזיכרון ליום העצמאות

כך ה-14  ל- 16 ביוני

מבלבל מדיי, מתסכל, מקומם, קיצוני.

5 שנים בלעדיך!

לילה לפני האזכרה הרביעית שלך, לירן ואני משחזרים את היום הנורא ההוא, ובגופי מתעוררת תעוקת נשימה.

אבא, יכולת להיות היום סבא לנכד בן 3 ונכדה בת חודשיים.

הנכדים שלעולם לא תכיר, דורי ושירה, מקשים עליי את משימת הכתיבה ומושכים אותי להיזכר בך מנקודת מבט של ילדה או נערה מתבגרת. 

אני מוצפת זכרונות ילדות הממלאים אותי באהבה ומותירים בי מועקה.

אני מתחילה לחוש אותך:

רואה אותך בתחפושת גורילה, מפתיע את חבריי במהלך חגיגות יום ההולדת שלי

שומעת אותך צוהל עם אסף בן הזקונים, ומכתיר אותו בתור ה"כמעמפל" המשפחתי

מריחה את הבורמולס שלך שנהגת להכין תמיד בבוקר הראשון של חג הפסח, ואת הבורקסים שהכנת במו ידייך בשבתות

חשה את מגע ידיך המלטפות, את חיבוק הדוב שאהבתי להעלם בתוכו ונזכרת במקצועיות והמסירות בהן חבשת וחיטאת כל פצע ושריטה בגופי.

טועמת את החומוס שלך, ואת הנקניק ההונגרי שאהבנו לאכול ביחד. נזכרת בניסיונותיך ללמד אותי לאכול שום. נועץ את שיניך בשיניו הטריות ומראה לי שהשד לא נורא כל כך.

אני כמהה לימים של משחקי טניס במרכז הטניס ביפו.

לימים בהם הייתי מצפה בדריכות שיגיע תורך בסבב עם החבר'ה מהשש-בש.

ימי החופש הגדול, המלווים בבקרים קרירים בתוך טרנזיט, עם שוקו בלחמניה וערימת סיגריות מאחור.

אני מוקסמת מהמחשבה עליך כאבא,

אבא שעוזר בהכנת שיעורים, שזוכר מאורעות היסטוריים טרם התרחשותם

אבא שיודע היכן ממוקמת כל עיר, כפר, יישוב על המפה (בארץ ובחו"ל)

אבא שרוקד בגמלוניות

ושעד היום לא ברור אם צם או לא ביום כיפור,

שלוקח את ביתו הבכורה למשחק כדורסל של מכבי תל אביב ביד אליהו,

ושעולה לרכבת הרים בלונה פארק 12 פעם עם ביתו אמצעית

אבא שהפך חבר נפש של בן זקוניו

 

אבא, דמותך עולה ואני מרגישה אותך כאן איתי,

אשליה שתתנפץ עם עזיבת המקום ותעמת אותי עם התמודדות חדשה עד לשנה הבאה.

 

אוהבת אותך ומתגעגעת

אסנת

---
 

יוני 2007

 

מה ניתן לאחל לאדם לפני שנפרדים?

מה היה מבקש אדם, אילו יכול היה לספור את ימיו האחרונים?

בכמה אהבה היה רוצה להתעטף?

האם היה קןבע את מידת החום של חיבוק הפרידה?

כיצד היה אדם נפרד מילדיו? אשתו? חבריו?

אילו יכול היה לנבא, מה היה בוחר לומר?

מילים או שמא משפטים?

 

לו ידעתי אני, שהיום ההוא , היה היום האחרון, האם הייתי עושה אותו דבר?

מציאות מקרית הביאה אותי ב- 16.6.01, לחזור מבת-ים לאבן יהודה, בשעות הבוקר, לפתע , כשהגעתי לצומת גלילות, התנגן ברדיו השיר שלנו:

I just called to say i love you

חייגתי אליך, רציתי שתשמע, שתדע , שתזכור...

באותו יום הקדשתי לך את מילות האהבה האלו.

הקדשה מקרית, לא מתוכננת,

אבל בהחלט, מתוזמנת!

לו אתה כאן, איתנו,

הייתי רוצה להקדיש לך מילים אלו שוב.

 

ומקווה שכמוני, גם אתה זוכר אותו מ"הפעם הראשונה", אז ביום הולדתך!

אוהבת

אסנת

---

 

יוני 2009

 

אני קוראת שורות מספר ילדים

ונזכרת בך,

שני דברים מנוגדים!

אני תוהה מה יחשבו הילדים שלי על אותם הקוצים?

האם הם בכלל מעלים על דעתם ששיר כזה יכול להיקרא מחוץ לקונטקסט של פיג'מה ומיטה בשעות ערב מוקדמות ?

עבורי, דווקא הניגוד הזה מתחבר טוב ומחבר בין עולמות של ילדים למבוגרים.

אני רוצה להצליח לקשר בין ילדיי שקוראים לך סבא ניקי, ומבינים שהם לא מכירים אותך.

אני יודעת ש:

את סבא ניקי הם יכירו דרך סיפורים, טקסים, תמונות ואנשים

את סבא ניקי הם יחוו דרך סבתא מרסלי 

את סבא ניקי הם ידעו, כי הם חלק ממנו

אני רוצה להאמין שיום אחד, כאשר יקריאו את סיפור "הקוצים" לילדיהם, הם יחשבו על דמות אבהית ובאמצעותה תעלה דמותך שלך.

לא קל לי להתייחס לאבא שלי כאל זיכרון

לעיתים, גם אחרי 8 שנים,  זה מרגיש שהוא לעולם לא עזב

הוא איתי – מלווה, מביט, מחייך משתטה ?!

 

אוהבת

אסנת

---

 

יוני 2010

 

השנה אין לי זר פרחים להניח על המצבה,

דורי גדל בעוד שנה, ובגיל 7, מה אתם יודעים, כבר לא מניחים זרים על הראשים...

השנה, זו השנה התשיעית שאנו כאן.

אני רוצה לשתף אתכם בתובנה מעניינת שמחברת אותי למקום הזה

ועוסקת בנושא :

אהבת הורה לבת.

בספר "ראשית" של מאיר שלו מצאתי קטע המסביר כי אהבת הורה לבת אינה נזכרת כלל בתנ"ך. נדהמתי לגלות זאת, הרי לא יתכן שמתוך מאות סיפורים ומשלים לא יהיה ולו סיפורונצ'יק על אהבת אב לבתו.

אהבת אב לבנו לעומת זאת, מתוארת בתנ"ך כאהבה הראשונה, והיא מודגשת במילים "אשר אהבת" ומתייחסת לאהבת אברהם אל בנו יצחק. 

אם כך, אני שמחה במובן מסוים שאבי היקר, לא דבק בספרי הקודש, הוא היה איש עתיר ידע ועתיר סקרנות. לא פעם ראיתי אותו מציץ בתנ"ך וקורא בו, אבל ההשפעה של התנ"ך עליו הייתה מעודנת.

היות ואנו עומדים כאן, הוא האב ואני בתו, מרשה לעצמי לומר שאהבתו הייתה עצומה אל שתי בנותיו ומסתבר שזה ממש לא מובן מאליו.

כל מילה, מבט, חיבוק, חיזוק וכל סממן נוסף של אהבה נעוצים בנו היטב. נקודות האהבה של אבא ניקי הן עדינות כל כך, רגישות כל כך שמספיק רק טריגר אחד פצפון בשביל שהאהבה הנצורה בהן תזלוג החוצה.

 

אבא

אני שומרת לעצמי את אהבתך אליי, הענקת לי כל כך הרבה שממש ממש לא מתחשק לי לאבד משאב שכזה. אהבתך אליי העצימה אותי, והביאה אותי להיות מי שאני היום כאן ועכשיו.

אני מודה לך על אהבתך וגאה לומר שגם בי יש אהבה והיא תנצח!

 

שלך

אסנת

---

 

יוני 2010

 

שיר פרידה

מילים ולחן: שלמה ארצי

 

זה שיר פרידה,

אז בוא ורק אמור שלום.

אני אומָר תודה

ואתה יודע שחלום,

סופו להתגשם...

אני אומָר תודה

ואתה, שוב נושם.

 

כמו חופים שים עוזב,

אתה עובר עכשיו, הולך.

בין דמעות ובין כאב,

אתה הולך, אתה הולך

 

זה שיר פרידות

תמיד אומרים בין השורות,

שכמו חידות,

פרידות גם הן אינן פתורות.

אין בי מנוחה,

רוחך שבי

גם היא בוכה.

 

עבר עשור ואני מקריאה לך שיר פרידה.

שוב אותו התעתוע. מגיעים לכאן ממש כמו בשנה הראשונה:

להיפרד בתקווה להיפגש.

ואבא,

שוב, עבר עשור ואתה לא מגיע לפרידה.

זה כואב, זה מאכזב וזה מה יש!

המחשבות עליך באות והולכות,

הרצון להכניס אותך לחיים שלי, לשגרת התודעה המשפחתית אינו חודל.

הפחד הזה מלאבד אותך , עד כמה שזה נשמע אבסורד, הוא הדבר הכי משמעותי לי כיום.

ולכן, כל סיפור, כל חוויה כל תמונה מתקבלת בברכה, נשמרת היטב ותהפוך לספר.

אבא, אנחנו מתכננים ליצור לכבודך ספר שיקרא "מכתבים לניקי", ליקטנו עד כה כמה מכתבים, ומאלו שכבר קראתי, אני מתרשמת שהיית דמות דומיננטית בחייהם של רבים.

היית להם אוזן קשבת,

היית כספת של מילים,

היית למגן ונסכת ביטחון,

היית עמוד להשען עליו, איתן ודעתן

היית מקור חום, מפיץ אהבה ונתינה.

אהבת האדם היית נר לרגליך ולמזלך ב-54 שנותיך,  זכית ליהנות מהנתינה לאדם.

לעיתים, שאבו ממך אנרגיות של נתינה, ולעיתים שאבו אנרגיות, ואתה כמו ה'עץ הנדיב' התמסרת באהבה.

ואז,

הגזע שלך נגדע.

 

אוהבת אותך מאוד

ומתגעגעת לאבא שהכרתי לפני עשור....

אסנת

---